הסיפור שלי: כיצד מחקתי את סעיף הדת במרשם האוכלוסין

אניח בצד לרגע את הרעיונות, המחשבות והתהליכים שהניעו אותי לבקש ולמחוק את סעיף הדת מהרישום שלי במרשם האוכלוסין, ואספר איך הלכה למעשה התנהל התהליך מרגע שהחלטתי כי בנתיב זה ברצוני לצעוד.

ראשית, קראתי ולמדתי קצת בנושא באינטרנט. מלבד כמה כתבות העוסקות במישרין או בעקיפין בתקדים קניוק, לא מצאתי שום מקור מידע מבוסס ואמין (שאגב, זו הסיבה שברבות הימים החלטתי לכתוב ולהעלות את ניסיוני לרשת). מצויד בידע דל זה החלטתי,באופן דיי נאיבי,לפנות לרשות האוכלוסין בבקשה להירשם כחסר דת.

הפקידה הייתה דיי מבולבלת ואמרה שהיא לא ממש יודעת מה לעשות איתי, שכן מעולם לא נפגשה במקרה דומה, והפנתה אותי ללא אחרת מאשר הרבנות. נשמע לי מוזן ותמוהה, אך עשיתי כדבריה. התקשרתי לרבנות ודיברתי עם איזה רב, שהתפלא מאד על פנייתי. אני לא מאשים אותו כמובן, כי זה בערך כמו שיתקשר מישהו לבתי הזיקוק וישאל האם הם מתקינים פאנלים סולאריים, אבל לקדם אותי זה לא קידם בכל מקרה.

בשלב הבא פינתי למספר ארגונים העוסקים בנושא זכויות אזרחיות וחופש דת בניהן "חדוש", "אני ישראלי", ועמותת "חופש". האחרונה הפנתה אותי לפרופ' עוזי אורנן, אשר בתורו הפנה אותי למי שעתיד להיות דמות המפתח בסיפור – עו"ד יוסף בן-משה.

כמה מילים על יוסף בכל זאת, שכן חלקו בסיפור גדול מחלקי. יוסף הוא בחור מבוגר בגיל אך צעיר בנפש, קיבוצניק מהסוג של פעם (הסוג שהקים את המדינה הזאת על ערכים ואידאלים, לפני שאלו הוחלפו בנוחות וכסף קל), מסוג האנשים שעליהם נאמר "מלח הארץ", וחוץ מזה איכשהו תמיד יש לו חיוך על השפתיים. מרגע שיוסף נכנס לתמונה הוא הנחה אותי צעד צעד, והעניינים התחילו לזוז.

בשלב הבא כתבתי מכתב מנומק המסביר מדוע אני מעוניין להירשם כחסר דת. האמת, מדובר במכתב טיפה חד צדדי השם דגש על הצדדים המכוערים בדת, וביהדות בפרט – יחס מבזה כלפי נשים, יחס מבזה כלפי שאינם יהודים, עידוד אלימות וכו'. ככל אדם בר דעת, ברור לי לחלוטין שאילו אינם מלוא פניה של היהדות, וכי יש בה גם צדדים יפים של חסד וצדקה, אך עם זאת מכיוון שמכתב זה נועד להדגיש ולהציג בפני בית המשפט את הסיבות בגינן אני מעוניין לנתק ולמחוק כל קשר ביני לבין הדת, הדגש היה באמת על הדברים שדוחים ומחליאים אותי בדת.

את המכתב, שילב יוסף בהמרצת פתיחה (לקריאת המרצת הפתיחה לחצו כאן). בגדול ומבלי להיכנס לפרטים, מדובר בהליך משפטי מזורז יחסית שמיועד לבירורים משפטיים פשוטים, בניהם בקשת פסק דין הצהרתי. המרצת הפתיחה אותה הכין יוסף הייתה מורכבת ממספר חלקים. בחלק הראשון הצגתי את עצמי, מי אני ומה אני. נתתי דגש על ההשכלה הפורמאלית שלי ועל ההכרות שלי עם היהדות ודתות אחרות כדי להבהיר שבחירתי באורח חיים של חסר דת נובעת ממקום של הבנה, ולא ממקום של בורות. בנוסף שמתי דגש על היחס שלי לדת לאורך השנים (לדוגמה בחירתי שלא לערוך בר מצווה, או בחירתי להתחתן בהליך אזרחי בחו"ל). כנוסף צירפתי שאלון שמילאתי לפני שנים רבות, בו תחת הסעיף "דת" רשמתי עצמי כחסר דת. המטרה הינה להראות לבית המשפט שמדובר בראיית עולם שלמה ומבוססת, ושלא בוקר אחד קמתי והחלטתי לגשת לבית המפשט במטרה להירשם כחסר דת. החלק השני היה למעשה המכתב שדובר עליו קודם, המסביר מדוע אין אני מעוניין להיכלל בהגדרה הזאת של "יהודי". החלק השלישי והאחרון היה מורכב בעיקר מטיעונים משפטיים כגון הפנייה לחוקי המדינה, אמנות בין לאומיות ולתקדימים בנושא.

את המרצת הפתיחה לקחתי (בשלושה העתקים) לבית המשפט המחוזי בחיפה, ביחד עם ייפוי כוח המייפה את יוסף. עלות פתיחת התיק הייתה 1156 ש"ח, אך הבנתי כי אנשים העומדים בקריטריונים מסוימים רשאים לבקש הנחה או פטור. לאחר הגשת המסמכים בבית המשפט צריך לשלוח לנתבע העתק של המרצת הפתיחה. במקרה זה מדובר בפרקליטות המדינה, אשר משרדיהם נמצאים ממש מעבר לכביש מול בתי המשפט בחיפה, כך שעוד באותו היום הגשתי את ההמרצה לפרקליטות. מומלץ לבקש חותמת של הפרקליטות על אחד ההעתקים על מנת שתשמש כאישור מסירה.

השלב הבא – המתנה……

יש פתגם שאומר שגלגלי הצדק טוחנים לאט…… מה לעשות, אבל זו התנהלות בתי המשפט. נקבע דיון, ואז השופט יצא לחופש, ואז הוחלף שופט, ואז אני טסתי לחו"ל, ואז עוד דחייה וכו' כו'……. בסופו של דבר, לאחר כעשרה חודשים, הגיע יום הדיון. אני רוצה לציין בהזדמנות זו כי חלק גדול מהעיקוב נבע משהות ארוכה שלי בחו"ל, ולאו דווקא מההתנהלות של בית המשפט (כשמגיע לפרגן – מפרגנים !). למעשה השופט אף הציע לערוך דין מקדים באמצעות וידאו קונפרנס בעודי בחו"ל, אך הדבר לא התאפשר מסיבות טכניות.

הגיע יום הדיון. הדיון למעשה ערך דקות ספורות בלבד. נציג הפרקליטות ציין כי באופן כללי אין למדינה התנגדות להוציא פסק דין זה, אך מצד שני ניסה להפעיל עלי לחץ קל (בין כתלי היכל המשפט ומחוצה אליו) לשקול שנית את בקשתי, וזאת ע"י ניסיון להציג את טענותיי כמגוחכות וכנובעות מחוסר בשלות כלשהי. אני מצידי ציינתי בפני השופט כי זהו רצוני מהנימוקים שהצגתי בהמרצה, וכי דעתי גמורה ושלמה. השופט מצידו אמר כי חבל שדבר כזה צריך בכלל להגיע לבית המשפט, וכי עצם העובדה שטרחתי והשקעתי מאמצים וכסף בהגשת הבקשה – מספיק כדי להעיד על גמירות דעתי, ולפיכך נעתר לבקשתי והוציא פסק דין הצהרתי בו על פיו יש לאפשר לי להירשם כחסר דת. את פסק הדין החתום והמאושר קיבלתי במזכירות בית המשפט, דקות לאחר סיום הדיון. לקריאת פרוטוקול הדיון וצפייה בפסק הדין לחצו כאן.

עם פסק הדין ניגשתי ללשכת האוכלוסין. להפתעתי כאשר הגעתי כבר הופיע להם במחשב שיש לרשום אותי כחסר דת, ואף כחסר לאום, על אף שנושא הלאום כלל לא הוזכר בבית המשפט. הדבר כנראה נובע מעובדה שהלאום במדינת ישראל הוא הגדרה אתנו-דתית, וכי לא קיים לאום אזרחי.

וזהו, סוף סוף מדינת ישראל מאפשרת לי להיות רשום לפי צו מצפוני – כחסר דת.